אהבה עצמית
אהבה היא בראש ובראשונה פרקטיקה,
היא תרגול מעשי יומיומי בחיי לפחות,
הרבה שנים לא ידעתי שאני לא מתרגלת אהבה כלפי עצמי, כלפי אחרים.
וביום שהבנתי את זה והחלטתי שאני מתרגלת אהבה עצמית כל החיים שלי השתנו.
זה היה תהליך וזה נשאר תהליך.
לאהוב את עצמי זה לא ברירת המחדל שלי אולי זה כך עבורכם ואם זה כך תחשיבו את עצמכם כברי מזל.
עבורי אהבה עצמית היא משהו שאני עובדת בלתחזק ולתרגל אותו כל יום,
יש ימים שיותר מצליח לי ויש ימים שפחות. וזה נראה ככה:
לא משנה מה קורה, לא משנה כמה אני מרגישה שאני לא טובה, לא מסוגלת, לא מצליחה, נכשלתי, נפלתי, העליבו אותי, פגעו בי, רבתי, אני מרגישה אשמה, אני פגעתי באחרים, פישלתי, פיקששתי, טעיתי.
אהבה אומרת לי אני אוהבת אותך.
את לא צריכה לעשות שום דבר, את לא צריכה להיות משהי אחרת,
את ראויה לאהבה עכשיו, בשניה הזאת ובכלל.
זה דיבור פנימי פעיל שאני מזמנת ומעוררת בתוכי כל הזמן.
כשקולות פוגעניים נשמעים בין אם הם מגיעים
מבחוץ מאנשים אחרים או מתוכי
אני קוראת לאהבה לבוא ולהגיד לי שהיא שם איתי מחזיקה לי את היד.
היא לא יכולה להבטיח לי דבר והיא לא יכולה לעזור לי לעשות את הדברים שאני צריכה ורוצה לעשות
היא רק שם להגיד לי שהיא אוהבת אותי ושהיא מחזיקה לי את היד.
איך אתם מתרגלים אהבה עצמית בחיים שלכם?
שתפו אותי
