הטריק הקטן שאפשר ללמד את המוח שלנו לעשות כדי להיות מאושרים יותר ולהגשים יותר
כשהייתי בכיתה יא' והמורה למתמטיקה אמר לי שאני טיפשה
לקחתי קורס עזר והוצאתי 100 בבגרות
לא חשבתי שאני משהו מיוחד
כשהייתי בת 25 והבוס שלי העיר לי הערות מיניות
עצרתי אותו מיד
ולא חשבתי שאני משהו מיוחד
רוב חיי חשבתי שאני לא משהו מיוחד
שאני לא מספיקה, לא ראויה, לא טובה
בכל פעם שחשבתי לנסות משהו, ליזום, ליצור, לטפס שלב
התגייסו כנגדי כל הפעמים בהן נכשלתי, נפלתי, הושפלתי, הובסתי, קפאתי, פחדתי
לא חשבתי על דוגמאות הפוכות שבהן
כן הצלחתי, עמדתי על שלי, התגברתי, ביטאתי את קולי, עליתי מדרגה
כי הן לא חיזקו לי את האמונה שלי בעצמי
ולכן הדוגמאות הטובות נדחקו לצד
לא היו לי הורים וסביבה שהאירה על המקומות הטובים שבי
ורק בשנות ה-30 לחיי למדתי ואני עדיין לומדת לעשות זאת בעצמי
לראות את ההצלחות שלי הקטנות, והבינוניות והגדולות
ולהעריך אותן.
לא כדי לעוף על עצמי
אבל כן כדי להפסיק לחשוב שאני פחות טובה ושאני לא ראויה ומספיקה
המוח שלנו בכל מקרה יתן משקל גדול יותר לשלילי
למקומות בהן נכשלנו, הפסדנו, טעינו
ולכן זה תלוי בנו לעצור רק לכמה שניות ולהעריך
נצחונות, הישגים, שיחה טובה, מצב רוח טוב, תובנה מעניינת
עצירה כזאת מלמדת את המוח שלנו (יוצרת סינפסות חדשות)
לראות גם את החיובי
התוצאות הטובות של העצירות הקטנות האלה
הן רבות:
זה יעזור לנו להתמודד עם אמנות מגבילות שלנו
כי לכל דוגמא שאמצא שתסביר לי למה אני בוודאות אכשל
אוכל לשלוף דוגמא נגדית מסיטואציה שבה לא נכשלתי
זה יעזור לנו להיות מאושרים יותר, ככל שנעריך את הדברים הטובים
בעצמנו נראה מהם עוד ועוד
וזה יעזור לנו גם להיות בני זוג והורים טובים יותר
כי כשאנחנו נלמד לראות את ההצלחות שלנו
נוכל לראות אותם בבני הזוג והילדים שלנו
ויותר מכך הם יוכלו ללמוד לראות את ההצלחות שהם
באמצעות הדוגמא שאנחנו מהווים עבורם
ובתקווה שאף אחת יותר לא תצטרך לחיות עד גיל 30
כדי לגלות שהיא דווקא ממש בסדר
