הקושי בזוגיות שבה אחד זקוק ליותר עזרה ותמיכה
במערכת יחסים שבה אחד מבני הזוג זקוק לתמיכה גדולה יותר בגלל שהוא חווה קושי/ אבל/ אבדן/ מחלה/ צרכים מיוחדים
שני בני הזוג נמצאים במצב שמקשה עליהם למצוא את הקול שלהם ולבטא אותו.
תחושה של לחץ ותלות יכולה לעלות בצד שסועד והוא יכול להרגיש בושה או חוסר הוגנות להעלות ולבטא את רגשותיו.
בעוד שהצד שזקוק כרגע ליותר תמיכה יכול לחוות קושי בביטוי של פגיעות ורגשות קשים שמציפים אותו ועולים בו כמו: תסכול, פחד, מצוקה, כעס, עצב, אשמה, בושה ועוד.
העניין הוא שאם בני הזוג לא ילמדו לבטא את קולם האותנטי בקול רם הם ירגישו בודדים יותר בתחושתיהם ומרוחקים אחד מהשניה באופן שיגדיל וישמר את מעגל המבוכה, הבושה והריחוק.
נקודה חשובה נוספת היא שרגשות מגיעים בעסקת חבילה. לא נוכל לדחות את הזעם, כעס, עצב ופגיעות מבלי שגם נפגע ביכולת שלנו להרגיש שמחה, אהבה, אושר ואינטימיות. להדחיק אבל לא תורם לאנשים בטווח הארוך.
הזדקקות לאחרים מקבלת יח"צ גרוע בעידן שלנו, אנחנו אולי יכולים לדמיין שאנחנו לא באמת תלויים באף אחד. אך המצב האנושי הוא שכולנו נתמכים זה בזה.
יש לנו תבניות קבועות למה נחשב תמיכה לגיטימית. זה בסדר להזדקק למכונית, זה לא בסדר להזדקק לכסא גלגלים. זה בסדר להזדקק לספר שיסדר את השיער, זה לא בסדר להזדקק לעזרה להתקלח. אנשים למדו להתבייש בסבל האמיתי שלהם. אך האמת היא שכולם סובלים לפעמים.
נדרש אומץ לבקש עזרה ולהזדקק לאחרים.
לחשוף ולשתף ברגשות ורצונות מצריך תרגול, לחלקנו יהיה קשה להיחשף בפגיעות שלנו.
וחלקנו בדיוק הפוך, יצטרכו למתן את הביטויים לפגיעות והזדקקות ולהגביר את העוצמה והבטחון גם כשאנחנו לא חושבות שהם שם.
מערכות יחסים נפגעות כשאנחנו לא מתמודדים עם ההבדלים בנינו בסבלנות, הומור וכבוד. אבל הן גם נפגעות אם אנחנו הופכים להיות כ"כ סבלניים כלפי ההבדלים בנינו עד כדי כך שאנחנו מצפים מעט מדי מבני הזוג שלנו, או שאנחנו מתפשרים על סידור לא הוגן שמערער על תחושת העצמי שלנו.
קול אותנטי נעוץ ביכולת שלנו לחלוק את הפגיעות והמסוגלות שלנו בצורה מאוזנת.
אנשים יטו יותר להקשיב לנו אם אם ידעו שאנחנו אוהבים אותם ושהם חשובים לנו.
האם אתם מצליחים לבטא את הקול האותנטי שלכם בצורה אוהבת ומכבדת?
שתפו אותי בהצלחות ובאתגרים שלכם לבטא את העמדה והגבולות שלכם ועדיין לשמר זוגיות קרובה ואוהבת
שלכם,
שרון
