לכל מי שעצוב/ה לפעמים
מתי בפעם האחרונה היית עצובה?
אני מכירה את התחושה הזאת היטב, מאז שהייתי ילדה בעצם.
צללתי כל כך עמוק לתוך העצבות שהתקשתי למצוא את הדרך חזרה.
בשנות העשרים לחיי יכולתי להשאר בתחושת העצבות למשך ימים, שבועות ולפעמים אפילו חודשים.
רציתי לעשות כל כך הרבה דברים, רציתי להגיד כן להזדמנויות, ללמוד, להתפתח, לבלות אך שקעתי בתוך תחושה ששום דבר לא טוב, שאני לא טובה, שאין באמת סיבה לעשות משהו, שאין לי כוחות
העצב הזה עמד בדרכי מלעשות את מה שאני רוצה לעשות ולהיות מי שאני רוצה להיות
יש כל כך הרבה דברים שאנחנו רוצות בשביל עצמנו ובעוד שאנחנו יודעות מה אנחנו צריכות לעשות כדי להגשים אותם אנחנו לא מצליחות ותקועות באיך.
איך קמים, מתלבשים ובכלל מצליחים להתרגש ממשהו שכל כך כל כך עצובים?
אחרי שנים של למידה, חקירה ועבודה פנימית משמעותית אני עדיין עצובה לפעמים אך המרחק בין אפיזודות העצבות שלי גדול מאי פעם ומשך הזמן שהעצבות נוכחת בחיי קצר מאי פעם
בסרטון אני משתפת במה שעוזר לי לשקוע בעצב קצת פחות מפעם בתקווה שזה יעזור לנשים נוספות.
חשוב לי לציין שאם את מרגישה שאת לא מצליחה לשלוט בעצבות או בכל רגש אחר, אם חוויות אבדן, אם את חווה דכאון (במשמעותו הקלינית) את עלולה להרגיש שהסרטון לא מדבר אליך ובצדק.
יכול להיות שאת זקוקה לעזרה פרטנית.
המיקוד שלי כאן הוא בעצב ורגשות שכולנו חווים מפעם לפעם ויחד עם זאת מצליחים לתפקד ולהרגיש שליטה בחיינו. באהבה, שרון לב צוקרמן