למה אנחנו מטאטאים בעיות מתחת לשטיח?
כשזוגות מגיעים אלי ברוב המקרים אנו מוצאים שמתחת לכל הקשיים, האתגרים והבעיות שהם מציגים
מסתתר משהו גדול יותר,
בעיה מהותית וגדלה יותר שהם אף פעם לא התמודדו איתה.
יש לי תרגילים שאני עושה יחד עם הזוגות שאני מלווה כדי לעבד את הנושאים הקשים האלה
באופן מיטיב ומחזק.
אך איך אנחנו בכלל מגיעים למקום הזה של לטאטא בעיות גדולות כל כך מתחת לשטיח עד לנקודה שאנחנו כבר מועדים ונופלים עליהן?
אנחנו מגיעים למקומות האלה כי הנושאים הכי קשים שמעלים סוגיות מהותיות, הבדלים מאד שונים בינינו
הם לא דברים שקל להתמודד איתם.
סוגיות כמו איפה אנחנו רוצים לגור, האם אנחנו רוצים ילדים, כמה ילדים אנחנו רוצים, איך אנחנו רוצים לנהל את הבית המשותף שלנו יחד?
כשאנחנו מאד רחוקים זו מזה בנושאים האלה, קשה לנו יותר להעלות אותם ולהתמודד ולכן לרוב אנחנו בוחרים פשוט להימנע.
למה שנמנע מנושאים כל כך מהותיים שישפיעו על החיים של שנינו?
חוסר בגרות - חוסר היכולת לחשוב שיש השלכות ותוצאות בחיים ואם לא נתכנן יחד את חיינו אנחנו עלולים לסבול מהשלכות נוראיות. אנחנו נמנע מלעשות את השיחה הקשה הזאת מראש, בגלל שאנחנו יודעים שאנחנו לא מסכימים בנושא אז עדיף להימנע. ואז ממשיכים עם הגישה הזאת נמנעים שוב ושוב ושוב ואז מתחתנים, יולדים ילדים ואז מגלים אחד לשניה שמקום המגורים שלנו הוא דיל ברייקר בשבילי ואז איפה אנחנו נמצאים? אחד יהיה חייב לוותר בעוד שאם היינו מנסים לפתור את הנושא מראש יכולנו לחסוך את הכאב הזה.
הכחשה - יכול להיות שאחד או שני בני הזוג כל כך נואשים לקרבה ולמערכת יחסים שתעבוד ואנחנו מאמינים שזו הדרך היחידה שנשיג את מה שאנחנו רוצים מהחיים וכשעדויות מתחילות לצוץ שמראות שאולי זו לא מערכת היחסים שרצינו שתהיה לנו אנחנו מתכחשים אליהן ומאמינים שזה יעבוד בסוף בגלל שאנחנו צריכים שמערכת היחסים תעבוד.
אחד מבני הזוג בטוח שהוא ינצח - סיבה נוספת יכולה להיות שאחד מבני הזוג חושב שהוא ינצח שהוא יקבל את מה שהוא רוצה, אין סיבה לריב על זה כי בסופו של דבר אני זה שמחליט.
אני מקווה שאתם רואים שאף אחת מהגישות האלה לא תוסיף לקרבה, המחויבות ולאמון ביניכם והדבר שתמיד יהיה נכון לעשות זה להתמודד עם הסוגיות והשאלות הקשות ברגע שהן עולות, בלי לדחות אותן. לשתף בצורה ברורה ומכבדת ברצונות ובצרכים של כל אחד מכם ולהגיע להבנה לבד וביחד של מה אתם באמת רוצים לעשות.
קשה ליישם, אני יודעת. אבל קשה יותר, לפחות בעיני להרגיש שיש פיל ורוד בחדר שאסור לדבר עליו והוא רק גורם למרחק, טינה, כעס ומרמור בינינו.
