מה שאנחנו צריכים באמת
כשהייתי ילדה ההורים שלי החליטו להיות משפחת אומנה עבור ילד שגר בפנימיה
חיים שמו,
אמא שלי טורקיה ובכל שבת היא היתה מכינה לארוחת בוקר בורקס תרד אותו אכלנו עם יוגורט.
חיים לא נגע בזה.
אמא שלי ראתה שהוא לא אוכל ושאלה אותו מה הוא רוצה שהיא תכין לו
הם הלכו יחד למטבח וחיים בחר בחביתה.
כשאמא שלי הגישה לו את החביתה
חיים הביט בה ואמר שאף פעם אף אחד לא הכין לו משהו במיוחד.
לפעמים לשמח מישהו הרבה יותר קל ממה שנדמה לנו.
לפעמים הענקת תשומת לב ייחודית
חודרת עמוק יותר מכל מתנה אחרת.
ולרוב נגלה שכל מה שכולנו רוצים
זה מישהו שיראה אותנו באמת
יקשיב לנו באמת
ויקבל ויאהב אותנו כמו שאנחנו
באמת.
